alla Filosofia Dialogica, Letteratura, Relazioni Internazionali, Scienze Interculturali, Diritti Umani, Diritto Civile e Ambientale, Pubblica Istruzione, Pedagogia Libertaria, Torah, Kabballah, Talmude, Kibbutz, Resistenza Critica e Giustizia Democratica dell'Emancipazione.



ברוך ה"ה







lunedì 3 dicembre 2012

dedicato a Pietro Nardella Dell'Ova.



OMAGGIO da PAOLO FILIPPI, il mio caro MAESTRO siciliano, con tantissima amicizia, fatto a me....
Grazie, Maestro Paolo Filippi , sono commosso!!!!!

mercoledì 28 novembre 2012

מצוות What are the 613 Mitzvot?

foto: Sinagoga Scuola
613 Mitzvot By Mendy Hecht

התלמוד אומר לנו (מסכת נזיקין 23-ב) כי יש תרי ג מצוות התורה; מצוות 248 עשה () של ו- 365 מצוות לא תעשה (האם של לא). עם זאת, בתלמוד לא מספקים לנו רשימה של מצוות אלה.
מספר טעמא יש להדר פירוט מלא של מצוות אלה. אמנם הם מסכימים על הרוב המכריע של המצוות, הם מסכימים לגבי מספר אותם. הארגומנטים הם למטרות הלימודיים בלבד, כי הם מסכימים על כל מצווה בפועל האם זה חובה או איסור - הם רק מסכימים אם מצוות מסוימות הן המצוות, עצמאיים או אולי הם חלק מצוות אחר והם אינם נספרים משלהם.
הרשימה הבאה בעקבות הרמב ם, כפי שהוא מפרט את אותם בהמופת שלו, משנה תורה. יש לציין כי רבים אלה המצוות (כגון "כל המצוות המשויך קורבנות) הם לא מעשית כל עוד יש מקדש בירושלים .

 
1. לדעת שיש זה G-d - אקסודוס 20: 2
2. לא כדי לשעשע את המחשבות של אלים אחרים מלבדו - אקסודוס 20: 3
3. לדעת כי הוא אחד - דברים 6: 4
4. לאהוב אותו - דברים 6: 5
5. כדי פחד ממנו - דברים 10: 20
6. כדי לקדש שמו - ויקרא 22: 32
7. כדי לא profane את שמו – ויקרא 22: 32
8. כדי לא להרוס את האובייקטים המשויכים לשם שלו – דברים 12: 4
9. להקשיב הנביא מדבר בשם שלו – דברים 18: 15
10. לא כדי לבדוק את הנביא יתר על המידה - דברים 6: 16
11. כדי לחקות את דרכיו - דברים 28: 9
12. כדי לדבוק מי מכיר אותו - דברים 10: 20
13. לאהוב יהודים אחרים – ויקרא 19: 18
14. לאהוב ממיר - דברים 10: 19
15. לא לשנוא את הבחור יהודים – ויקרא 19: 17
16. אל תגער החשודים - ויקרא 19: 17
17. כדי לא להביך אחרים – ויקרא 19: 17
18. כדי לא לדכא החלש - אקסודוס 22: 21
19. לא כדי רכילות על האחרים – ויקרא 19: 16
20. לא כדי לנקום - ויקרא 19: 18
21. לא טינה – ויקרא 19: 18
22. כדי ללמוד תורה ומלמדים אותו - דברים 6: 7
23. לכבד מי ללמד ויודעים את התורה - ויקרא 19: 32
24. לא כדי לברר לתוך עבודת אלילים - ויקרא 19: 4
25. לא ללכת אחרי הגחמות של הלב שלך או מה רואה את העיניים - מספרים 15: 39
26. לא כדי balingkit-22: 27-אקסודוס
27. לא עובדים אלילים בצורה שהם ל"אל - אקסודוס 20: 5
28. לא כדי להשתחוות אלילים - אקסודוס 20: 5
29. לא לעשות פסל בעצמך - אקסודוס 20: 4
30. לא לעשות פסל האחרים – ויקרא 19: 4
31. כדי לא לגרום לטפסים האנושי גם למטרות דקורטיביות - אקסודוס 20: 20
32. לא כדי להפעיל את העיר כדי עבודת אלילים - אקסודוס 23: 13
33. כדי לצרוב עיר שהפך לסגוד אליל - דברים 13: 17
34. לא לבנות אותו מחדש כעיר - דברים 13: 17
35. לא כדי להפיק תועלת אותו - דברים 13: 18
36. לא missionize אדם לסגוד אליל - דברים 13: 12
37. לא לאהוב המיסיונרית - דברים 13: 9
38. לא לחדול לשנוא המיסיונרית - דברים 13: 9
39. לא לשמור המיסיונרית - דברים 13: 9
40. אין כאן כדי לומר דבר להגנתו - דברים 13: 9
41. לא להימנע מעימותים מפליל אותו - דברים 13: 9
42. לא כדי prophesize בשם עבודה זרה - דברים 18: 20
43. לא להקשיב שקר הנביא-דברים 13: 4
44. לא כדי prophesize בטעות בשם אלוהים – דברים 18: 20
45. לא לפחד הריגת הנביא שקר-דברים 18: 22
46. לא להישבע בשם אליל-23: 13-אקסודוס
47. לא לבצע Ov (בינוני) – ויקרא 19: 31
48. לא לבצע Yidoni (תמלוך קסום) – ויקרא 19: 31
49. לא לעבור את הילדים שלך דרך האש Molech - ויקרא 18: 21
50. לא להגיע לזקפה עמודה במקום ציבורי של פולחן - דברים 16: 22
51. לא להשתחוות על אבן חלקה - ויקרא 26: 1
52. לא לשתול עץ בחצר המקדש – דברים 16: 21
53. כדי להרוס את האלילים ואביזרים שלהם – דברים 12: 2
54. לא יפול אלילים ואביזרים שלהם – דברים 7: 26
55. לא יפול קישוטים של פסלי אלילים – דברים 7: 25
56. לא לעשות ברית עם העובדי כוכבים - דברים 7: 2
57. לא להראות לטובת אותם – דברים 7: 2
58. לא לתת להם לשכון בארץ שלנו - שמות 23: 33
59. לא כדי לחקות את אותם מנהגים וביגוד - ויקרא 20: 23
60. לא להיות אמונות טפלות - ויקרא 19: 26
61. לא ללכת לטראנס sewaco לחזות אירועים, וכו ' - דברים 18: 10
62. לא לעסוק באסטרולוגיה - ויקרא 19: 26
63. לא כדי מוטר לחשים - דברים 18: 11
64. לא לנסות לעסוק המלח השיחה-דברים 18: 11
65. לא להתייעץ עם Ov - דברים 18: 11
66. לא להתייעץ עם Yidoni - דברים 18: 11
67. לא לבצע מעשי קסם - דברים 18: 10
68. גברים עליך לא לגלח השיער לבטל צדי הראש שלהם – ויקרא 19: 27
69. גברים עליך לא להתגלח זקנם עם סכין גילוח - ויקרא 19: 27
70. גברים לא חייב ללבוש בגדי נשים - דברים 22: 5
71. נשים לא חייב ללבוש בגדי גברים - דברים 22: 5
72. כדי לא קעקוע העור - ויקרא 19: 28
73. כדי לא לקרוע את העור באבל - דברים 14: 1
74. לא לבצע כתם קירח באבל - דברים 14: 1
75. לחזור בתשובה להתוודות על מעשים רעים – מספרים 5: 7
76. כדי לומר שמע דברים פעמיים ביום - 6: 7
77. לשרת הקב ה עם תפילה יומית - שמות 23: 25
78. כהנים חייב לברך את העם היהודי מדי יום - המספרים 6: 23
79. כדי ללבוש תפילין על הראש - דברים 6: 8
80. כדי לקשור תפילין על הזרוע - דברים 6: 8
81. כדי לשים מזוזה על כל דלת פוסט-דברים 6: 9
82. כדי לכתוב 31 תורה-דברים של ספר: 19
83. המלך חייב להיות נפרד ספר תורה לעצמו – דברים 17: 18
84. שיהיה ציצית על ארבע הפינות כסות - מספרים 15: 38
85. כדי לברך הקב ה לאחר אכילה - דברים 8: 10
86. כדי למול כל הזכרים ביום השמיני לאחר הלידה שלהם – ויקרא 12: 3
87. לנוח ב היום השביעי-23: 12-שמות
88. לא לעשות עבודה אסורה על היום השביעי-20: 10-אקסודוס
89. בית המשפט לא חייב לגרום ענישה בשבת - אקסודוס 35: 3
90. לא ללכת יותר מ-2000 אמות מחוץ לגבול העיר בשבת - אקסודוס 16: 29
91. כדי לקדש את היום עם קידוש הבדלה - אקסודוס 20: 8
92. לנוח על פי איסור העבודה ביום כיפור - ויקרא 23: 32
93. לא לעשות עבודה אסורה ביום כיפור - ויקרא 23: 31
94. כדי להכריע את עצמך ביום כיפור - ויקרא 16: 29
95. לא לאכול או לשתות ביום כיפור - ויקרא 23: 29
96. לנוח ביום הראשון של פסח - ויקרא 23: 8
97. לא לעשות איסור עבודה ביום הראשון של פסח - ויקרא 23: 8
98. לנוח ביום השביעי של פסח - ויקרא 23: 8
99. לא לעשות איסור עבודה ביום השביעי של פסח - ויקרא 23: 8
100. לנוח בשבועות - ויקרא 23: 21
101. לא לעשות עבודה אסורה בשבועות - ויקרא 23: 21
102. לנוח בראש השנה - ויקרא 23: 24
103. לא לעשות עבודה אסורה על ראש השנה – ויקרא 23: 25
104. לנוח על סוכות - ויקרא 23: 35
105. לא לעשות עבודה אסורה על סוכות - ויקרא 23: 35
106. לנוח על עצרת Shemini - ויקרא 23: 36
107. לא לעשות עבודה אסורה על עצרת Shemini - ויקרא 23: 36
108. לא לאכול חמץ ביום אחר הצהריים של יום ה-14 בניסן - דברים 16: 3
109. כדי להרוס את כל החמץ ביום ה-14 של ניסן - אקסודוס 12: 15
110. לא לאכול חמץ בכל שבעת ימי הפסח - אקסודוס 13: 3
111. לא לאכול תערובות המכילות חמץ בכל שבעת ימי הפסח — שמות 12: 20
112. אין לראות חמץ בתחום שלך שבעה ימים – שמות 13: 7
113. אין למצוא חמץ בתחום שלך שבעה ימים - אקסודוס 12: 19
114. לאכול מצה בליל ראשון של פסח — שמות 12: 18
115. להתייחס יציאת מצרים באותו לילה - אקסודוס 13: 8
116. לשמוע שופר ביום הראשון של חגי תשרי (ראש השנה) - מספרים 29: 1
117. כדי לשכון סוכה במשך שבעה ימים של סוכות - ויקרא 23: 42
118. כדי לקחת לולב , אתרוג כל שבעת ימי סוכות - ויקרא 23: 40
119. כל אדם חייב לתת מחצית השקל בשנה - שמות 30: 13
120. בתי-המשפט חייב לחשב כדי לקבוע מתי מתחיל חודש חדש - אקסודוס 12: 2
121. כדי להכריע צועקת לפני אלוהים בזמנים של קטסטרופה - מספרים 10: 9
122. כדי להתחתן עם אישה על ידי האמצעים לאבד שנקבע בתורה (קידושין) – דברים 24: 1
123. אסור לקיים יחסים עם נשים ובכך לא נשוי - דברים 23: 18
124. לא כדי שלא אוכל, בגדים, יחסים מיניים החל את אשתו-21: 10-אקסודוס
125. להביא ילדים עם חיקי אשת - בראשית 1: 28
126. כדי להנפיק להתגרש באמצעות מסמך Get - דברים 24: 1
127. גבר לא חייב ולהתחתן אשתו לאחר נישאה מישהו אחר – דברים 24: 4
128. לעשות Yibum (להתחתן עם אלמנה ללא ילדים של אחיו) - דברים 25: 5
129. לעשות Chalitzah (פינוי אלמנה מ- yibum) - דברים 25: 9
130. האלמנה חייב לא הזיקות עד הקשרים עם גיסה מוסרים - דברים 25: 5
131. בית המשפט חייב משובח מי הבתולית מיידן-22: 15-16-יציאת מצרים
132. שהאנס חייב להתחתן מיידן (אם היא בוחרת) - דברים 22: 29
133. אסור להתגרש ממנה - דברים 22: 29
134. Slanderer חייב להישאר נשוי לאשתו הוא מושמצים - דברים 22: 19
135. הוא חייב להתגרש ממנה - דברים לא 22: 19
136. כדי למלא את החוקים של האשה ניאוף (סוטה) – מספרים 5: 30
137. לא לשים שמן על המציע ארוחה שלה – מספרים 5: 15
138. לא לשים לבונה על שלה המציע ארוחה – מספרים 5: 15
139. אסור לקיים יחסי מין עם אמא שלך - ויקרא 18: 7
140. לא לקיים יחסי מין עם אשתו של אבא שלך - ויקרא 18: 8
141. לא לקיים יחסי מין עם אחותך "-ויקרא 18: 9
142. לא לקיים יחסי מין עם הבת אשתו של אבא שלך (אבא שלך) - ויקרא 18: 11
143. לא לקיים יחסי מין עם בת הבן שלך - ויקרא 18: 10
144. אסור לקיים יחסי מין עם הבת שלך - ויקרא 18: 10
145. לא לקיים יחסי מין עם בתה את הבת שלך - ויקרא 18: 10
146. לא להינשא אשה ובתה – ויקרא 18: 17
147. כדי לא לשאת אישה ובתה של בנה - ויקרא 18: 17
148. לא להתחתן עם אישה ובת בתה - ויקרא 18: 17
149. לא לקיים יחסי מין עם אחותו של אבא שלך - ויקרא 18: 12
150. לא לקיים יחסי מין עם אחותה של אמא שלך - ויקרא 18: 13
151. לא לקיים יחסי מין עם אשתו של האח של אבא שלך - ויקרא 18: 14
152. לא לקיים יחסי מין עם אשתו של הבן שלך - ויקרא 18: 15
153. לא לקיים יחסי מין עם אשתו של אחיך - ויקרא 18: 16
154. לא לקיים יחסי מין עם אחותו של אשתך - ויקרא 18: 18
155. גבר לא להיות יחסי מין עם חיה - ויקרא 18: 23
156. אישה אינה יכולה לכלול יחסי מין עם חיה - ויקרא 18: 23
157. אסור לקיים יחסי מין הומוסקסואליים – ויקרא 18: 22
158. אסור לקיים יחסי מין הומוסקסואליים עם אביך – ויקרא 18: 7
159. לא לקיים יחסי מין הומוסקסואליים עם האח של אבא שלך - ויקרא 18: 14
160. לא לקיים יחסי מין עם אישה נשואה "– ויקרא 18: 20
161. אסור לקיים יחסי מין עם אישה menstrually טהורות - ויקרא 18: 19
162. לא להינשא-יהודים – דברים 7: 3
163. לא לתת גברים מואביים, האמוניט להינשא אל העם היהודי - דברים 23: 4
164. דון ' t לשמור המר מצרי דור שלישי להינשא לתוך היהודי
אנשים--23 דברים: 8-9
165. לא להימנע להינשא של הדור השלישי שגל המר - 23 דברים: 8-9
166. לא לתת ממזר ("הנבלה") להינשא אל העם היהודי - דברים 23: 3
167. לא לתת סריס להינשא אל העם היהודי - דברים 23: 2
168. לא לסרס כל זכר (כולל חיות) – ויקרא 22: 24
169. הכהן חייב לשאתה אלמנה - ויקרא 21: 14
170. הכהן הגדול לא להיות יחסי מין עם אלמנה אפילו מחוץ הנישואים – ויקרא 21: 14
171. הכהן חייב להתחתן עם נערה בתולה - ויקרא 21: 13
172. כהן לא חייב להתחתן עם גרושה - ויקרא 21: 7
173. כהן חייב לשאתה zonah (אישה היו אסורים יחסי) – ויקרא 21: 7
174. כהן חייב לשאתה chalalah (צד או תוצר של 169-172) – ויקרא 21: 7
175. לא ליצור קשר (מינית) מענג עם אישה האסורה - ויקרא 18: 6
176. כדי לבדוק את הסימנים של בעלי חיים כדי להבדיל בין כשר חדין וב - ויקרא 11: 2
177. כדי לבדוק את הסימנים של עופות להבחין בין כשר ללא-כשר - דברים 14: 11
178. כדי לבדוק את הסימנים של דגים כדי להבדיל בין כשר ללא-כשר - ויקרא 11: 9
179. כדי לבדוק את הסימנים של ארבה להבחין בין כשר ללא-כשר - ויקרא 11: 21
180. לא לאכול חיות-כשר - ויקרא 11: 4
181. לא לאכול-כשר פאול - ויקרא 11: 13
182. לא לאכול דגים טמאים - ויקרא 11: 11
183. לא לאכול-כשר חרקים מעופפים--דברים 14: 19
184. לא לאכול יצורים-כשר לזחול על הקרקע - ויקרא 11: 41
185. לא לאכול-כשר maggots - ויקרא 11: 44
186. לא לאכול תולעים הנמצאים הפרי ברגע שהם עזבו הפרי - ויקרא 11: 42
187. לא לאכול את היצורים שחיים במים שאינם דגים - ויקרא 11: 43
188. לא לאכול הבשר של חיה מת בלי שחיטה – דברים 14: 21
189. לא להפיק תועלת החיה גינו להיות מסטול - אקסודוס 21: 28
190. לא לאכול בשר של חיה היה 22 נפצע אנושות: 30-אקסודוס
191. לא לאכול איבר נתלשו על היצורים החיים - דברים 12: 23
192. לא לאכול דם - ויקרא 3: 17
193. לא לאכול שומנים מסוימים של חיות כשרות - ויקרא 3: 17
194. לא לאכול את גיד הירך - בראשית. 32: 33
195. לא לאכול בשר וחלב ומבושלים יחד – שמות 23: 19
196. לא לבשל בשר וחלב יחד - אקסודוס 34: 26
197. לא לאכול לחם דגנים חדש לפני העומר - ויקרא 23: 14
198. לא לאכול דגנים הצחיח קמח חדש לפני העומר - ויקרא 23: 14
199. לא לאכול דגנים הבשיל קמח חדש לפני העומר - ויקרא 23: 14
200. לא לאכול פירות העץ במהלך שלוש השנים הראשונות שלו – ויקרא 19: 23
201. לא לאכול זרעים מגוונות ניטע כרם - דברים 22: 9
202. לא לאכול פירות untithed - ויקרא 22: 15
203. לא לשתות יין שפכו בשירות פסלי אלילים – דברים 32: 38
204. כדי למסגר לשחוט בעל חיים לפני שאוכלים אותו - דברים 12: 21
205. לא לשחוט בעל חיים, מורישה באותו יום – ויקרא 22: 28
206. כדי לכסות הדם (ומוכרים חיה או עוף) עם כדור הארץ – ויקרא 17: 13
207. לא לקחת הציפור אמא ילדיה - דברים 22: 6
208. כדי לשחרר את הציפור אמא לפני לקיחת הילדים - דברים 22: 7
209. לא להישבע בטעות בשם G-d- ויקרא 19: 12
210. לא לקחת G-לסרבל לשווא - שמות 20: 7
211. כדי לא לשלול ברשותו של משהו הפקיד לך "-ויקרא 19: 11
212. לא להישבע בטעות בשלילת תביעה כספית - ויקרא 19: 11
213. כדי להישבע G-השם כדי לאשר את האמת כאשר הכרחי על-ידי בית המשפט - דברים 10: 20
214. לקיים מה שנאמר, לעשות מה היה avowed - דברים 23: 24
215. לא לפרוץ שמלים או נדרים - מספרים 30: 3
216. לקבלת שמלים הנדרים וינמק, ישנם דיני מקושטא הנדרים מפורש בתורה – מספרים 30: 3
217. בית נזיר עליך ליידע את השיער שלו לגדול - המספרים 6: 5
218. הוא חייב לא לגזור את השיער שלו – מספרים 6: 5
219. הוא לא חייב לשתות יין, תערובות יין או חומץ בן יין – המספרים 6: 3
220. הוא לא חייב לאכול ענבים טריים – המספרים 6: 3
221. הוא לא חייב לאכול צימוקים - המספרים 6: 3
222. הוא לא חייב לאכול זרעי ענבים - המספרים 6: 4
223. הוא לא חייב לאכול את הקליפות - המספרים 6: 4
224. הוא אינו יכול להיות תחת אותה קורת גג כמו גווייה - המספרים 6: 6
225. הוא לא חייב לבוא במגע עם המתים – המספרים 6: 7
226. הוא חייב לגלח לאחר הבאת קורבנות בתום תקופת שלטונו של נזיר - המספרים 6: 18
227. כדי לאמוד את ערכו של אנשים (כאשר מישהו הבטחות כדי בשווי של האדם) כפי שנקבע על-ידי התורה - ויקרא 27: 2
228. כדי לאמוד את ערכו של חיות מקודשת - 27 ויקרא: 12-13
229. כדי לאמוד את ערכו של בתים מקודשת - ויקרא 27: 14
230. כדי לאמוד את ערכו של שדות מקודשת - ויקרא 27: 16
231. לבצע את החוקים של interdicting הרכוש (cherem) – ויקרא 27: 28
232. לא למכור cherem - ויקרא 27: 28
233. לא לגאול את cherem - ויקרא 27: 28
234. לא למפעל מגוונות זרעים יחדיו – ויקרא 19: 19
235. לא למפעל גרגרים או הירוקים בכרם - דברים 22: 9
236. כדי לא crossbreed חיות - ויקרא 19: 19
237. לא לעבוד יחד - בעלי חיים שונים דברים 22: 10
238. לא ללבוש שעטנז, בד ארוג של צמר ושל פשתן - דברים 22: 11
239. לעזוב בפינה של השדה לא נימול לעניים - ויקרא 19: 10
240. לא לקצור בפינה – ויקרא 19: 9
241. לעזוב דת ומוסר לעניים - ויקרא 19: 9
242. לא לאסוף ליקוטי - ויקרא 19: 9
243. לעזוב דת ומוסר של כרם - ויקרא 19: 10
244. לא כדי לאסוף דת ומוסר של כרם - ויקרא 19: 10
245. לעזוב את אשכולות הענבים נוצרו עבור העניים - ויקרא 19: 10
246. לא לקחת אשכולות הענבים - ויקרא נוצרו 19: 10
247. לעזוב את השיבולים שנשכחה בשדה לעניים – דברים 0: 19
248. לא כדי לאחזר אותן – דברים 0: 19
249. כדי להפריד בין מעשר לעניים – דברים 14: 28
250. לתת צדקה – דברים 15: 11
251. לא כדי שלא צדקה לעניים - דברים 15: 7
252. כדי להפריש תרומה גדולה (מעשר עבור כהן) - דברים 18: 4
253. לויטה חייב להפריש עשירית של מעשר שלו עבור כהן - מספרים 18: 26
254. לא הקדמה אחת tithe לא תקין לבא, אלא להפריד אותם בסדר הנכון - אקסודוס 22: 28
255. ללא כהן לאכול תרומה – ויקרא 22: 10
256. שעובד שכור או bondsman היהודי של כהן לאכול תרומה – ויקרא 22: 10
257. כהן uncircumcised לאכול תרומה - אקסודוס 12: 48
258. כהן גדול טמאים לאכול תרומה – ויקרא 22: 4
259. Chalalah [ראה מצווה 174] לאכול תרומה – ויקרא 22: 12
260. להעמיד אך ' עסר (מעשר) כל נטיעת השנה ולתת לו לויטה – מספרים 18: 24
261. כדי להפריש מעשר שני (שהיא ונאכלים בירושלים) – דברים 14: 22
262. כדי לא להוציא כסף הפדיון שלה על דבר מלבד אוכל, שתייה או משחה - דברים 26: 14
263. לא לאכול מעשר שני בזמן טמאה - דברים 26: 14
264. האבלה ביום הראשון לאחר המוות חייב לא לאכול מעשר שני - דברים 26: 14
265. לא לאכול דגנים מעשר שני מחוץ לירושלים - דברים 12: 17
266. לא לאכול מעשר שני יין מוצרים מחוץ לירושלים - דברים 12: 17
267. לא לאכול שמן מעשר שני מחוץ לירושלים - דברים 12: 17
268. את היבולים השנה הרביעית חייב להיות לגמרי למטרות קדושים כמו מעשר שני - ויקרא 19: 24
269. לקריאת ההודאה של tithes מדי שנה ד' לז' דברים 26:-13
270. כדי להפריש של הפירות הראשונים להביא אותן אל המקדש-23: 19-אקסודוס
271. כהנים לאכול ביכורים מחוץ לירושלים - דברים 12: 17
272. לקריאת החלק תורה הנוגעים למצגת שלהם – דברים 26: 5
273. כדי להפריש חלק של בצק עבור כהן - מספרים 15: 20
274. לתת כתף, הלחיים שני ובבטן ומוכרים בעלי חיים כהן – דברים 18: 3
275. לתת sheering הראשון של כבשה כדי כהן - דברים 18: 4
276. כדי לגאול את בני הבכור ולתת את הכסף כהן - מספרים 18: 15
277. כדי לגאול את החמור בכור על-ידי מתן השה כהן-13: 13-אקסודוס
278. כדי לשבור את הצוואר של החמור אם הבעלים לא מתכוון לגאול it-13: 13-אקסודוס
279. לנוח האדמה בשנה השביעית על-ידי לא עושה כל עבודה אשר מגבירה את הצמיחה - אקסודוס 34: 21
280. לא לעבוד האדמה בשנה השביעית – ויקרא 25: 4
281. כדי לא לעבוד עם עצים כדי לייצר פירות במהלך שנה זו - ויקרא 25: 4
282. לא לקצור את היבולים לצמוח פראי באותה השנה בצורה רגילה - ויקרא 25: 5
283. לא כדי לאסוף את הענבים גדלים פרא באותה השנה בצורה הרגילה - ויקרא 25: 5
284. לעזוב חינם כל התוצרת שגדל באותה שנה – שמות 23: 11
285. לשחרור הלוואות כל שנה שביעית – דברים 15: 3
286. לא על הלחץ או לתבוע על פי הלווה - דברים טו ב'
287. לא להימנע מעימותים ההלוואות מיד לפני שחרורו של ההלוואות מחשש אובדן כספי - דברים 15: 9
288. סנהדרין עליך לספור שבע קבוצות של שבע שנים – ויקרא 25: 8
289. הסנהדרין חייב וטהרו את השנה (-היובל) יובל - ויקרא 25: 10
290. על תקיעת השופר בי' תשרי (יום הכיפורים של שנת היובל) כדי לשחרר את העבדים - ויקרא 25: 9
291. כדי לא לעבוד האדמה בשנה יובל - ויקרא 25: 11
292. לא לקצור באופן רגיל אשר גדל בר בשנת יובל - ויקרא 25: 11
293. לא לקחת ענבים שגדל פרא בצורה רגילה השנה יובל - ויקרא 25: 11
294. לבצע את החוקים של נכסים שנמכרו משפחה - ויקרא 25: 24
295. לא למכור קרקעות בישראל לפרק זמן בלתי מוגבל - ויקרא 25: 23
296. לשאת את החוקים של בתי ערי חומה "-ויקרא 25: 29
297. שבט לוי אין להעביר חלק מהקרקעות בישראל, ולא תינתן להם ערים כדי לשכון דברים 18:---2
298. כן אין לקחת חלק בשלל המלחמה - דברים 18: 1
299. לתת את הערים כן ממבצע ושדות שמסביב שלהם – מספרים 35: 2
300. לא למכור את השדות אך הם יישארו כן לפני ואחרי שנת היובל - ויקרא 25: 34
301. כדי לבנות מקדש (מקדש הקודש) - שמות 25: 8
302. לא לבנות המזבח אבנים בסלע על ידי מתכת-20: 22-אקסודוס
303. לא לעלות במדרגות אל המזבח - אקסודוס 20: 23
304. כדי להראות כבוד המקדש - ויקרא 19: 30
305. כדי להישמר לאזור המקדש – מספרים 18: 3
306. לא לעזוב את המקדש גידור – מספרים 18: 5
307. כדי להכין שמן המשחה - שמות 30: 31
308. לא כדי מתרבה שמן המשחה (לשימוש אישי) - שמות 30: 32
309. לא אני סכו בשמן עם משיחת שמן (ללא-כהן-מלך או לא)-שמות 30: 32
310. לא כדי מוליד את הנוסחה קטורת (לשימוש אישי) - שמות 30: 37
311. כדי לא לשרוף כל דבר על מזבח הזהב מלבד קטורת – שמות 30: 9
312. על כן חייב להעביר את הארון על הכתפיים – המספרים 7: 9
313. לא כדי להסיר את חמשות הארון - שמות 25: 15
314. על כן חייבים לעבוד בבית המקדש – מספרים 18: 23
315. לויטה לא חייב לעשות את עבודתו של האחר של כהן או לויטה – מספרים 18: 3
316. להקדיש כהן עבור שירות - ויקרא 21: 8
317. משמרות עבודה כהן חייב להיות שווה בחגים - דברים 18: 6-8
318. כהנים חייבים לחבוש את מלבושיהם הכהונה במהלך שירות - אקסודוס 28: 2
319. כדי לא לקרוע את הבגדים ברכת כוהנים - אקסודוס 28: 32
320. החושן עליך לא ישמט על פי האפוד (סינר כוהנים) - אקסודוס 28: 28
321. כהן אין להזין המקדש שיכורים - ויקרא 10: 9
322. כהן אין להזין המקדש עם שיער ארוך - ויקרא 10: 6
323. כהן אין להזין המקדש עם בגדים קרועים - ויקרא 10: 6
324. כהן אין להזין הקדוש של המקדש-ויקרא 16: 2
325. כהן שלא להשאיר את המקדש במהלך שירות - ויקרא 10: 7
326. כדי לשלוח את טמאים מן המקדש – מספרים 5: 2
327. טהורות אנשים אין להזין המקדש – מספרים 5: 3
328. [מסוימים] אנשים טמאים אין להזין [אפילו] מתחם הר הבית - דברים 23: 11
329. כהנים טמאים אסור לעשות בבית המקדש – ויקרא 22: 2
330. כהן טהורות, טבילה הבאים, עליך להמתין עד אחרי השקיעה לפני החזרה לשירות - ויקרא 21: 6
331. כהן חייב לשטוף את הידיים והרגליים לפני שירות - שמות 30: 19
332. כהן עם פגם פיזי לא עליך להזין המקדש או מתקרבים המזבח - ויקרא 21: 23
333. כהן עם פגם פיזי חייב לא לשמש – ויקרא 21: 17
334. כהן עם פגם זמני חייב לא לשמש – ויקרא 21: 18
335. אחד מי שאינו כהן חייב לא לשמש – מספרים 18: 4
336. להציע רק ה"אולם חיות - ויקרא 22: 21
337. לא להקדיש בעל חיים מבפנים עבור המזבח - ויקרא 22: 20
338. לא לשחוט אותו - ויקרא 22: 22
339. לא צריך להזות דם שלה - ויקרא 22: 24
340. כדי לא לשרוף שומן שלה - ויקרא 22: 22
341. לא להציע חיים באופן זמני מבפנים - דברים 17: 1
342. לא להקריב חיות מבפנים, גם אם המוצעים על-ידי יהודים – ויקרא 22: 25
343. כדי לא לגרום פצעים על חיות ייעודי – ויקרא 22: 21
344. לגאול מוקדש חיות אשר צריך להיות פסולה - דברים 12: 15
345. להציע רק חיות שהן לפחות שמונה ימים - ויקרא 22: 27
346. לא להציע חיות קנה עם השכר של פרוצה או בעלי חיים להחליף כלב - דברים 23: 19
347. לא כדי לצרוב דבש או שמרים על המזבח - ויקרא 2: 11
348. כדי מלח כל קורבנות - ויקרא 2: 13
349. לא כדי להשמיט מלח קורבנות - ויקרא 2: 13
350. לשאת את ההליך של קורבן העולה כמו לאבד רשם בספר התורה - ויקרא 1: 3
351. לא לאכול בשר שלו – דברים 12: 17
352. לשאת את ההליך של קורבן החטא - ויקרא 6: 18
353. לא לאכול בשר קורבן החטא הפנימי - ויקרא 6: 23
354. לא נערף עוף הביא בתור קורבן החטא - ויקרא 5: 8
355. לבצע את ההליך של קורבן אשם - ויקרא 7: 1
356. כהנים חייב לאכול את בשר הקורבן בבית המקדש - אקסודוס 29: 33
357. כהנים לאכול הבשר מחוץ לחצר בית המקדש – דברים 12: 17
358. ללא כהן לאכול בשר הקורבן [מסוימים] - אקסודוס 29: 33
359. כדי לבצע את ההליך של העולה שלום - ויקרא 7: 11
360. לא לאכול בשר קורבנות משנית לפני sprinkling הדם - דברים 12: 17
361. להביא ארוחה הצעות כמו לאבד רשם בספר התורה - ויקרא 2: 1
362. לא לשים שמן על התרומה ארוחה של החשודים - ויקרא 5: 11
363. לא לשים לבונה על התרומה ארוחה של החשודים - ויקרא 5: 11
364. ארוחה של הקורבן כומר לא יאכל – ויקרא 6: 16
365. לא כדי לאפות ארוחה המציע כמו חמץ לחם - ויקרא 6: 10
366. כהנים חייב לאכול את שרידי מנחות ארוחה - ויקרא 6: 9
367. להביא כל הפוליטיקאים, freewill מנחות למקדש על פסטיבל עוקבות הראשון - 12 דברים: 5-6
368. לא שלא התשלום שנצברו על ידי כל נדר – דברים למסור 23: 22
369. כדי להקריב כל 12 בית מקדש-דברים: 11
370. להביא קורבנות כל בחוץ לארץ עד 12 בית מקדש-דברים: 26
371. לא כדי קורבנות הטבח מחוץ לחצר - ויקרא 17: 4
372. לא להציע כל קורבנות מחוץ לחצר - דברים 12: 13
373. להציע שני הכבשים כל יום - מספרים 28: 3
374. כדי להצית אש על המזבח כל יום - ויקרא 6: 5
375. לא כיבו את האש זה – ויקרא 6: 5
376. כדי להסיר את האפר המזבח כל יום - ויקרא 6: 3
377. כדי להבעיר קטורת כל יום - שמות 30: 7
378. כדי להדליק את המנורה כל יום - אקסודוס 27: 21
379. הכהן חייב להביא ארוחה המציע כל יום - ויקרא 6: 13
380. להביא שני הכבשים נוספים כמו קורבן העולה בשבת - מספרים 28: 9
381. כדי להפוך את הצגת לחם - שמות 25: 30
382. להביא קורבנות נוספים על החודש החדש (ראש חודש) – מספרים 28: 11
383. להביא הצעות נוספות בפסח – מספרים 28: 19
384. להציע הגל המציע על פי הארוחה החיטה החדש (ביום השני של פסח) - ויקרא 23: 10
385. כל אדם צריך לספור עומר -שבעה שבועות מיום ההנפקה חיטה חדשה הובא - ויקרא 23: 15
386. להביא הצעות נוספות בשבועות - מספרים 28: 26
387. להביא שני כיכרות ללוות הקורבן לעיל – ויקרא 23: 18
388. להביא הצעות נוספות בראש השנה - מספרים 29: 2
389. להביא הצעות נוספות ביום כיפור - מספרים 29: 8
390. להביא הצעות נוספות על סוכות - מספרים 29: 13
391. להביא הצעות נוספות על שמיני עצרת - מספרים 29: 35
392. לא לאכול קורבנות אשר הפכו להיות ראויים או מבפנים - דברים 14: 3
393. לא לאכול על פי קורבנות המוצעים עם כוונות לא - ויקרא 7: 18
394. לא לעזוב את קורבנות עבר הזמן המוקצב לאכול אותם – ויקרא 22: 30
395. לא לאכול מזה אשר היה שנשאר - ויקרא 19: 8
396. לא לאכול על פי קורבנות שהפך להיות טהורות - ויקרא 7: 19
397. אדם טהורות לאכול על פי קורבנות - ויקרא 7: 20
398. כדי לצרוב שאריות הקורבנות – ויקרא 7: 17
399. כדי לצרוב כל קורבנות טמאים - ויקרא 7: 19
400. בצע את ההליך של יום כיפור ברצף לאבד שנקבע בתורה - ויקרא 16: 3
401. מי profaned המאפיין חייב לפרוע מה הקודש הוא profaned פלוס חמישית ולהביא קורבן - ויקרא 5: 16
402. לא לעבודה מקודש חיות - דברים 15: 19
403. לא להטיית גיזת חיות מקודשת - דברים 15: 19
404. כדי לשחוט את הקורבן ובהלכות במועד המצוין - אקסודוס 12: 6
405. לא לשחוט אותו בעוד ברשותו של שבעיסה-23: 18-אקסודוס
406. לא לעזוב השומן בן לילה – שמות 23: 18
407. כדי לשחוט כבש Paschal השני - המספרים 9: 11
408. לאכול כבש Paschal עם מצה ומרור בליל ה-15 ניסן - אקסודוס 12: 8
409. לאכול כבש Paschal השני בליל ה-15 אייר – המספרים 9: 11
410. לא לאכול בשר ובהלכות גולמי או מבושלים - אקסודוס 12: 9
411. לא לקחת את הבשר ובהלכות ממסגרת התבנית שלה-הקבוצה-12: 46-אקסודוס
412. לשעבר לאכול מ- it-12: 43-אקסודוס
413. קבוע או זמני [יהודים] שכר העובד לא חייב לאכול מ- it-12: 45-אקסודוס
414. זכר uncircumcised לאכול מ- it-12: 48-אקסודוס
415. כדי לא לשבור את כל העצמות על פי ההצעה ובהלכות - אקסודוס 12: 46
416. לא כדי לשבור את כל העצמות על פי ההצעה ובהלכות השני – המספרים 9: 12
417. כדי לא יוצאים כל בשר הקורבן ובהלכות מעל עד הבוקר - אקסודוס 12: 10
418. לא לעזוב את הבשר ובהלכות השני עד הבוקר - המספרים 9: 12
419. לא להשאיר את הבשר החג של הקורבן ה-14 עד המאה ה-16 - דברים 16: 4
420. כדי לראות במקדש על פסח, שבועות, סוכות - דברים 16: 16
421. כדי לחגוג את החגים שלוש האלה (על-ידי הבאת קורבן) - שמות 23: 14
422. כדי לשמוח על אלה שלושה פסטיבלים - דברים 16: 14
423. לא יופיע בבית המקדש בלי הצעות – דברים 16: 16
424. לא לאי-הצלחתו עם, לתת מתנות, הלווים – דברים 12: 19
425. כדי להרכיב כל האנשים על סוכות בעקבות השביעי בשנה [המלך בפומבי קוראת חלקים של התורה] - דברים 31: 12
426. להעמיד הבכור חיות [כדי להיות נאכל על ידי ירושלים, אלא אם כן הם מבפנים הקריב]-13: 12-שמות
427. כהנים לאכול בעלי חיים בכור ה"אולם מחוץ לירושלים - דברים 12: 17
428. לא כדי לפדות הבכור - מספרים 18: 17
429. להפריד את מעשר חיות [כדי להיות נאכל על ידי ירושלים, אלא אם כן הם מבפנים הקריב] - ויקרא 27: 32
430. לא לגאול את מעשר - ויקרא 27: 33
431. כל אדם חייב להביא הקורבן עבור עבירה שלו – ויקרא 4: 27
432. להביא של talui asham כאשר בהכנסה קורבן אשם - ויקרא 5: 17 ההקפאה ב-18
433. להביא ודאי asham המציע [מסוימים החטאים] כאשר אשמה ואושרה - ויקרא 5: 25
434. להביא של oleh yored שיפנו אליכם (אם האדם הוא אמיד, לחיה; אם עני, ציפור או המציע ארוחה) [חטאים מסוימים] - ויקרא-5: 7 - 11
435. הסנהדרין חייב להביא מוצר כאשר הוא שולט בשגיאה--ויקרא 4: 13
436. אישה הייתה בעיית פועל חייב להביא מוצר לאחר שהיא הולכת מקווה - ויקרא 15: 28-29
437. אישה שילדה חייב להביא מוצר לאחר שהיא הולכת מקווה - ויקרא 12: 6
438. גבר שהיה לו בעיית פועל חייב להביא מוצר לאחר שהוא הולך מקווה - ויקרא 15: 13-14
439. מצורע ("מצורע" אדם - ראה פי התורה הוא צרעת לבעיה היגיינה או שזה משהו מופלא ורוחניים?) חייב להביא מוצר לאחר הולך מקווה - ויקרא 14: 10
440. לא תחליף חיה אחרת עבור קבוצת אחת חוץ הקורבן – ויקרא 27: 10
441. חדש החיה, לזה שהוחלפו, משמרת את הקאי-גואנג - ויקרא 27: 10
442. כדי לא לשנות את מקודשת בעלי חיים מסוג אחד של קורבן אחר - ויקרא 27: 26
443. לשאת החוצה בהלכות טומאה המתים – מספרים 19: 14
444. לבצע את ההליך של Heifer אדום - מספרים 19: 9
445. לשאת החוצה בהלכות צלויות מים [Heifer אדום] – מספרים 19: 21
446. כלל לחוקי האדם צארה ב (צרעת, ראה מצווה 439) כמו לאבד שנקבע בתורה - ויקרא 13: 12
447. מצורע (המצורע) לבל שלו סימני טומאה - דברים 24: 8
448. מצורע עליך לא לגלח סימני הטומאה שלו בשיער - ויקרא 13: 33
449. מצורע חייב לפרסם את מצבו על ידי קריעת הבגדים שלו, ומאפשר את השיער שלו לצמוח המכסה שלו שפם - ויקרא 13: 45
450. לבצע לאבד שנקבע כללים לטיהור מצורע - ויקרא 14: 2
451. מצורע חייב לגלח את כל השיער שלו לפני טיהור - ויקרא 14: 9
452. לשאת את החוקים של בגדים "מצורע" – ויקרא 13: 47
453. לשאת החוצה בהלכות הבתים מצורע - ויקרא 14: 35
454. לציית לחוקי מטמא טומאת נידה - ויקרא 15: 19
455. לציית לחוקי טומאה הנגרמת על ידי ללידה - ויקרא 12: 2
456. צפו בהלכות טומאה הנגרמת על ידי אישה של פועל בעיה - ויקרא 15: 25
457. צפו בהלכות טומאה הנגרמת על ידי גבר של פועל בעיה (שפיכה לא סדירה של זרע נגוע) – ויקרא 15: 3
458. לציית לחוקי טומאה הנגרמת על ידי חיה מת - ויקרא 11: 39
459. צפו שבהלכות טומאה הנגרמת על ידי שמונה shratzim (מכרסמים יצורים אמפיבי, לטאות) [צוין בתורה] - ויקרא 11: 29
460. לציית לחוקי הטומאה של פליטת ובהפצה (רגיל שפיכה, עם זרע רגילה) - ויקרא 15: 16
461. לציית לחוקי טומאה לגבי מזונות נוזליים - ויקרא 11: 34
462. כל אדם טהורות יש לטבול עצמו מקווה להיות טהור - ויקרא 15: 16
463. בית המשפט חייב לשפוט את הנזקים שנגרמו על-ידי חיה goring - אקסודוס 21: 28
464. בית המשפט חייב לשפוט את הנזקים שנגרמו על אכילת חיות - אקסודוס 22: 4
465. בית המשפט חייב לשפוט את הנזקים שנגרמו בור-21: 33-אקסודוס
466. בית המשפט חייב לשפוט את הנזקים שנגרמו על-ידי אש - אקסודוס 22: 5
467. לא לגנוב כסף ויוצר - ויקרא 19: 11
468. בית המשפט חייב ליישם את צעדי ענישה נגד הגנב - אקסודוס 21: 37
469. כל אדם חייב להבטיח כי קשקשים ובעובי שלו מדויקות - ויקרא 19: 36
470. לא לעשות צדק עם קשקשים, משקולות - ויקרא 19: 35
471. לא להחזיק מאזניים לא מדויקים ועובי גם אם הם לא לשימוש – דברים 25: 13
472. לא להזזת סמן גבול כדי לגנוב של מישהו נכסים - דברים 19: 14
473. כדי לא לחטוף - אקסודוס 20: 13
474. לא לשדוד בגלוי - ויקרא 19: 13
475. לא כדי שלא שכר או להיכשל לפרוע חוב - ויקרא 19: 13
476. לא לעשות covet ערכת לרכוש ברשותו חבירו - אקסודוס 20: 14
477. לא להשתוקק ברשותו חבירו – דברים 5: 18
478. להחזיר את האובייקט שדדו או את הערך שלו – ויקרא 5: 23
479. לא להתעלם עצם – דברים 22: 3
480. להחזיר את האובייקט האבוד - דברים 22: 1
481. בית המשפט חייב ליישם חוקים נגד מי תקף אחר או נזקים הנכס-21 של אחר: 18-אקסודוס
482. לא לרצוח - אקסודוס 20: 13
483. לא לקבל הישבון כספיים כדי הקוגניטיבי עבור הרוצח – מספרים 35: 31
484. בית המשפט, עליך לשלוח רוצח בשוגג עיר מקלט – מספרים 35: 25
485. לא לקבל את השבת כספי במקום להישלח אל עיר מקלט – מספרים 35: 32
486. כדי לא להרוג את הרוצח לפני שהוא עומד למשפט - מספרים 35: 12
487. להציל מישהו שהוא חושק אפילו לקחת את החיים של רודף - דברים 25: 12
488. לא לרחם רודף - מספרים 35: 12
489. כדי לא לעמוד מנגד אם החיים של מישהו הוא בסכנה - ויקרא 19: 16
490. לייעד ערי מקלט ולהכין את נתיבי הגישה – דברים 19: 3
491. לשבור צוואר עגל על-ידי זרם בעקבות רצח פתוחה - דברים 21: 4
492. אף אחד לעבוד ולא צמח זה עמק הנהר – דברים 21: 4
493. לא לאפשר מוקשים ומכשולים להישאר על הנכס שלך - דברים 22: 8
494. לעשות מעקה סביב גגות שטוחים - דברים 22: 8
495. לא לשים למעוד לחסום לפני עיוור (ולא לתת ייעוץ מזיקים) – ויקרא 19: 14
496. עזרה אחר להסיר את העומס מן החיה אשר יכול עוד לשאת אותו - שמות 23: 5
497. לעזור לאחרים לטעון שלהם 22 החיה-דברים: 4
498. לא להשאיר לאחרים הכואבת עם שלהם בנטל (אולם כדי לסייע טעינה או ביטול טעינה) - דברים 22: 4
499. לקנות ולמכור על פי דיני התורה - ויקרא 25: 14
500. לא overcharge או underpay למאמר - ויקרא 25: 14
501. כדי לא להעליב או לפגוע לאף אחד עם מילים - ויקרא 25: 17
502. לא כדי לרמות כנה להמיר monetarily - אקסודוס 22: 20
503. כדי לא להעליב או לפגוע המר כנה עם מילים-22: 20-אקסודוס
504. לרכוש עבד עברי בהתאם לחוקי לאבד שנקבעו - אקסודוס 21: 2
505. כדי לא למכור לו שפחה נמכרת - ויקרא 25: 42
506. לא לעבוד אותו oppressively - ויקרא 25: 43
507. לא לאפשר גוי לעבודה לו oppressively - ויקרא 25: 53
508. לא לתת לו לעשות עבודה העבד השחורות - ויקרא 25: 39
509. לתת לו מתנות כשהוא הולך בחינם - דברים 15: 14
510. לא לשלוח אותו משם בידיים ריקות - דברים 15: 13
לגאול יהודים maidservants 511.-אקסודוס 21: 8
512. לקדש את המשחק maidservant היהודית - אקסודוס 21: 8
513. הבסיס חייב למכור המשחק שלו maidservant - יציאת מצרים 21: 8
עבדים הכנענית עליך 514. לעבוד לנצח אלא אם כן בעל אחד שלהם amputates הגפיים - ויקרא 25: 46
515. כדי לא להסגיר עבד שנמלטו לישראל (תנכי) - דברים 23: 16
516. כדי לא טועה העבד הגיע לישראל מצאו מחסה - דברים 23: 17
517. בתי המשפט חייבים לבצע את החוקים של עובד שכר, שכר השומר - אקסודוס 22: 9
518. לשלם שכר יום הם היו מזוכה - דברים 0: 15
519. כדי לא לעכב את תשלום שכר זמן מוסכם - ויקרא עבר 19: 13
520. לעובד שכר עשויים לאכול היבולים unharvested בו הוא עובד - דברים 23: 25
521. העובד לא חייב לאכול בעוד על הזמן לשכור - דברים 23: 26
522. העובד לא חייב לקחת יותר ממה שהוא יכול לאכול - דברים 23: 25
523. כדי לא muzzle שור בעת הנטיעות – דברים 25: 4
524. בתי המשפט חייבים לבצע את החוקים של הלווה - אקסודוס 22: 13
525. בתי המשפט חייבים לבצע את החוקים של המשמר שלא שולמו - אקסודוס 22: 6
526. להשאיל עני ועניים - אקסודוס 22: 24
527. לא להעמיד אותם לתשלום אם אתה יודע שאין להם אותו - אקסודוס 22: 24
528. הקש את ה ם לתשלום - דברים 15: 3
529. הנושה לא חייב לקחת בכפייה עירבון – דברים 0: 10
530. לחזור בטחונות החייב בעת הצורך – דברים 0: 13
531. כדי לא לעכב את שיבתה בעת הצורך – דברים 0: 12
532. לא כדי דרישה עירבון על פי אלמנה - דברים 0: 17
533. לא לדרישה כמו ירקות כלי סביבתי לצורך הכנת המזון - דברים 24: 6
534. לא להלוות עם ריבית - ויקרא 25: 37
535. לא לשאול בעניין – דברים 23: 20
536. לא בינוני ריבית ההלוואה, אחריות, העד, או לכתוב שטר חוב-22: 24-אקסודוס
537. להשאיל כדי ואת הזולת העובדי כוכבים עם ריבית – דברים 23: 21
538. בתי המשפט חייבים לבצע את החוקים של הנתבעת, admitter או מכחיש - אקסודוס 22: 8
539. לבצע את החוקים מסדר הירושה - מספרים 27: 8
540. למנות שופטים – דברים 16: 18
541. לא למנות שופטים לא מכירים הליך שיפוטי – דברים 1: 17
542. להחליט על-ידי הרוב למקרה של מחלוקת - שמות 23: 2
543. [במקרים ההון] בית המשפט לא חייבת להתבצע באמצעות רוב של אחד. נדרשת לפחות ברוב של שני - שמות 23: 2
544. שופט פיסיקאי טיעון זיכוי של חייב שאינו נוכח ארגומנט עבור הרשעה במקרים ההון - שמות 23: 2
545. בתי המשפט חייבים לבצע עונש מוות בסקילה - דברים 22: 24
546. בתי המשפט חייבים לבצע עונש מוות של שריפת - ויקרא 20: 14
547. בתי המשפט חייבים לבצע עונש מוות של החרב - אקסודוס 21: 20
548. בתי המשפט חייבים לבצע עונש מוות חנק - ויקרא 20: 10
549. בתי המשפט חייב לתלות את אלה מסטול דברי כפירה או עבודת אלילים - דברים 21: 22
550. לקבור את להורג [וכן כל ' המת '] ביום שנהרגו - דברים 21: 23
551. כדי לא לעכב קבורה במשך הלילה - דברים 21: 23
552. בית המשפט לא חייב לתת את המכשף חי-22: 17-אקסודוס
553. בית המשפט חייב לתת הריסים wrongdoer - דברים 25: 2
554. בית המשפט אינו יכול לכלול מספר הריסים לאבד שנקבעו – דברים 25: 3
555. בית המשפט לא חייב להרוג מישהו בנסיבתית - שמות 23: 7
556. בית המשפט חייב ולא 92 מישהו שנאלץ לעשות פשע - דברים 22: 26
557. שופט חייב לא רחמים הרוצח או assaulter למשפט - דברים 19: 13
558. שופט אין רחמים על האיש המסכן למשפט - ויקרא 19: 15
559. שופט לא לכבד האיש הגדול למשפט - ויקרא 19: 15
560. שופט חייב להחליט לא בצדק במקרה של ומתיירא הרגילות - שמות 23: 6
561. שופט חייב לא סוטה צדק - ויקרא 19: 15
562. שופט חייב לא סוטה במקרה מעורבים המר או יתום - דברים 0: 17
563. שופט ביושר - ויקרא 19: 15
564. השופט חייב תחשוש גבר אלים בפסק - דברים 1: 17
565. שופטים עליך לא לקבל שוחד - שמות 23: 8
566. שופטים לא חייב לקבל את עדותו אלא אם שני הצדדים נוכחים - שמות 23: 1
567. לא כדי שופטים קללה - אקסודוס 22: 27
568. לא לקלל ראש המדינה או ראש הסנהדרין - אקסודוס 22: 27
569. לא לקלל כל יהודי סמלי - ויקרא 19: 14
570. מישהו שיודע ראיות חייב להעיד בבית המשפט – ויקרא 5: 1
571. בזהירות לחקור העד - דברים 13: 15
572. העד חייב לא לשמש שופט בעבירות ההון - מספרים 35: 30
573. לא לקבל עדות על פי עדים הבודד - דברים 19: 15
574. לעוברי עבירה עליך לא להעיד - שמות 23: 1
575. קרובי משפחה של בעלי הדין חייב לא להעיד - דברים 0: 16
576. לא להעיד בטעות - אקסודוס 20: 13
577.92 שקר עדים עם עונש זהה שהם מחפשים עבור הנאשם – דברים 19: 19
578. מעשה על-פי פסק הדין של הסנהדרין – דברים 17: 11
579. כדי לא לסטות מן המילה הסנהדרין – דברים 17: 11
580. לא כדי להוסיף את המצוות או הסברים בעל פה – דברים 13: 1
581. לא להפחית מן התורה כל המצוות, כולו או מקצתו - דברים 13: 1
582. לא לקלל את אבא או אמא - אקסודוס 21: 17
583. לא להכות את אבא או אמא - אקסודוס 21: 15
584. לכבד את אביו ואמו - אקסודוס 20: 12
585. פחד אבא ואמא שלך - ויקרא 19: 3
586. לא להיות בן מרדן – דברים 21: 20
587. להתאבל קרובי משפחה – ויקרא 10: 19
588. הכהן חייב לא יוסיף להכותו בעצמו באמצעות מגע עם קרוב משפחה - ויקרא 21: 11
589. הכהן הגדול אין להזין תחת אותה קורת גג כמו גווייה - ויקרא 21: 11
590. כהן חייב לא יוסיף להכותו בעצמו לכל פרט קרובי משפחה – ויקרא 21: 1
591. למנות מלך ישראל - דברים 17: 15
592. לא למנות את המר - דברים 17: 15
593. המלך לא להיות נשים רבות מדי - דברים 17: 17
594. המלך לא להיות סוסים מדי – דברים 17: 16
595. המלך לא להיות יותר מדי כסף וזהב - דברים 17: 17
596. להרוס שבעה האומות הכנעני - דברים 20: 17
597. לא לתת כל אחד מהם להישאר בחיים - דברים 20: 16
598. לחסל את צאצאי עמלק – דברים 25: 19
599. זכור מה עשה עמלק העם היהודי – דברים 25: 17
600. לא לשכוח הזוועות של עמלק, מארב למסע שלנו ממצרים במדבר - דברים 25: 19
601. לא להתעכב לצמיתות במצרים - דברים 17: 16
602. מציעים את תנאי השלום לתושבי העיר בעת המצור אחזקות ולטפל בהם על פי התורה אם הם מקבלים תנאי - דברים 20: 10
603. לא להציע שלום עמון, מואב בעת besieging אותם – דברים 23: 7
604. כדי לא להרוס את עצי פרי גם במהלך המצור - דברים 20: 19
605. מכינים והתשתית מחוץ מחנות צבא - דברים 23: 13
606. להכין shovel עבור כל חייל לחפור עם - דברים 23: 14
607. למנות כומר לדבר עם החיילים במהלך המלחמה - דברים 20: 2
608. הוא לקח אישה, בנה בית חדש, או נטע כרם ניתנת בשנה כדי לשמוח עם רכושו - דברים 24: 5
609. לא לדרישה לעיל כל מעורבות, קהילתית או צבאית - דברים 24: 5
610. לא ועד פאניקה לסגת במהלך קרב - דברים 20: 3
611. לשמור דיני אישה בשבי - דברים 21: 11
612. לא למכור אותה לתוך עבדות – דברים 21: 14
613. לא כדי לשמר אותה עבור משועבד לאחר היחסים איתה - דברים 21: 14

lunedì 26 novembre 2012

video and text: Civil Disobedience. by Thoreau Henry David



Civil Disobedience

By Henry David Thoreau


1849


I heartily accept the motto, "That government is best which governs least"; and I should like to see it acted up to more rapidly and systematically. Carried out, it finally amounts to this, which also I believe- "That government is best which governs not at all"; and when men are prepared for it, that will be the kind of government which they will have. Government is at best but an expedient; but most governments are usually, and all governments are sometimes, inexpedient. The objections which have been brought against a standing army, and they are many and weighty, and deserve to prevail, may also at last be brought against a standing government. The standing army is only an arm of the standing government. The government itself, which is only the mode which the people have chosen to execute their will, is equally liable to be abused and perverted before the people can act through it. Witness the present Mexican war, the work of comparatively a few individuals using the standing government as their tool; for, in the outset, the people would not have consented to this measure.
This American government- what is it but a tradition, though a recent one, endeavoring to transmit itself unimpaired to posterity, but each instant losing some of its integrity? It has not the vitality and force of a single living man; for a single man can bend it to his will. It is a sort of wooden gun to the people themselves. But it is not the less necessary for this; for the people must have some complicated machinery or other, and hear its din, to satisfy that idea of government which they have. Governments show thus how successfully men can be imposed on, even impose on themselves, for their own advantage. It is excellent, we must all allow. Yet this government never of itself furthered any enterprise, but by the alacrity with which it got out of its way. It does not keep the country free. It does not settle the West. It does not educate. The character inherent in the American people has done all that has been accomplished; and it would have done somewhat more, if the government had not sometimes got in its way. For government is an expedient by which men would fain succeed in letting one another alone; and, as has been said, when it is most expedient, the governed are most let alone by it. Trade and commerce, if they were not made of india-rubber, would never manage to bounce over the obstacles which legislators are continually putting in their way; and, if one were to judge these men wholly by the effects of their actions and not partly by their intentions, they would deserve to be classed and punished with those mischievous persons who put obstructions on the railroads.
But, to speak practically and as a citizen, unlike those who call themselves no-government men, I ask for, not at once no government, but at once a better government. Let every man make known what kind of government would command his respect, and that will be one step toward obtaining it.
After all, the practical reason why, when the power is once in the hands of the people, a majority are permitted, and for a long period continue, to rule is not because they are most likely to be in the right, nor because this seems fairest to the minority, but because they are physically the strongest. But a government in which the majority rule in all cases cannot be based on justice, even as far as men understand it. Can there not be a government in which majorities do not virtually decide right and wrong, but conscience?- in which majorities decide only those questions to which the rule of expediency is applicable? Must the citizen ever for a moment, or in the least degree, resign his conscience to the legislation? Why has every man a conscience, then? I think that we should be men first, and subjects afterward. It is not desirable to cultivate a respect for the law, so much as for the right. The only obligation which I have a right to assume is to do at any time what I think right. It is truly enough said that a corporation has no conscience; but a corporation of conscientious men is a corporation with a conscience. Law never made men a whit more just; and, by means of their respect for it, even the well-disposed are daily made the agents of injustice. A common and natural result of an undue respect for law is, that you may see a file of soldiers, colonel, captain, corporal, privates, powder-monkeys, and all, marching in admirable order over hill and dale to the wars, against their wills, ay, against their common sense and consciences, which makes it very steep marching indeed, and produces a palpitation of the heart. They have no doubt that it is a damnable business in which they are concerned; they are all peaceably inclined. Now, what are they? Men at all? or small movable forts and magazines, at the service of some unscrupulous man in power? Visit the Navy-Yard, and behold a marine, such a man as an American government can make, or such as it can make a man with its black arts- a mere shadow and reminiscence of humanity, a man laid out alive and standing, and already, as one may say, buried under arms with funeral accompaniments, though it may be,
"Not a drum was heard, not a funeral note,
As his corse to the rampart we hurried;
Not a soldier discharged his farewell shot
O'er the grave where our hero we buried."



The mass of men serve the state thus, not as men mainly, but as machines, with their bodies. They are the standing army, and the militia, jailers, constables, posse comitatus, etc. In most cases there is no free exercise whatever of the judgment or of the moral sense; but they put themselves on a level with wood and earth and stones; and wooden men can perhaps be manufactured that will serve the purpose as well. Such command no more respect than men of straw or a lump of dirt. They have the same sort of worth only as horses and dogs. Yet such as these even are commonly esteemed good citizens. Others- as most legislators, politicians, lawyers, ministers, and office-holders- serve the state chiefly with their heads; and, as they rarely make any moral distinctions, they are as likely to serve the devil, without intending it, as God. A very few- as heroes, patriots, martyrs, reformers in the great sense, and men- serve the state with their consciences also, and so necessarily resist it for the most part; and they are commonly treated as enemies by it. A wise man will only be useful as a man, and will not submit to be "clay," and "stop a hole to keep the wind away," but leave that office to his dust at least:
"I am too high-born to be propertied, To be a secondary at control,
Or useful serving-man and instrument
To any sovereign state throughout the world."


He who gives himself entirely to his fellow-men appears to them useless and selfish; but he who gives himself partially to them is pronounced a benefactor and philanthropist. How does it become a man to behave toward this American government today? I answer, that he cannot without disgrace be associated with it. I cannot for an instant recognize that political organization as my government which is the slave's government also. All men recognize the right of revolution; that is, the right to refuse allegiance to, and to resist, the government, when its tyranny or its inefficiency are great and unendurable. But almost all say that such is not the case now. But such was the case, they think, in the Revolution Of '75. If one were to tell me that this was a bad government because it taxed certain foreign commodities brought to its ports, it is most probable that I should not make an ado about it, for I can do without them. All machines have their friction; and possibly this does enough good to counterbalance the evil. At any rate, it is a great evil to make a stir about it. But when the friction comes to have its machine, and oppression and robbery are organized, I say, let us not have such a machine any longer. In other words, when a sixth of the population of a nation which has undertaken to be the refuge of liberty are slaves, and a whole country is unjustly overrun and conquered by a foreign army, and subjected to military law, I think that it is not too soon for honest men to rebel and revolutionize. What makes this duty the more urgent is the fact that the country so overrun is not our own, but ours is the invading army. Paley, a common authority with many on moral questions, in his chapter on the "Duty of Submission to Civil Government," resolves all civil obligation into expediency; and he proceeds to say that "so long as the interest of the whole society requires it, that is, so long as the established government cannot be resisted or changed without public inconveniency, it is the will of God... that the established government be obeyed- and no longer. This principle being admitted, the justice of every particular case of resistance is reduced to a computation of the quantity of the danger and grievance on the one side, and of the probability and expense of redressing it on the other." Of this, he says, every man shall judge for himself. But Paley appears never to have contemplated those cases to which the rule of expediency does not apply, in which a people, as well as an individual, must do justice, cost what it may. If I have unjustly wrested a plank from a drowning man, I must restore it to him though I drown myself. This, according to Paley, would be inconvenient. But he that would save his life, in such a case, shall lose it. This people must cease to hold slaves, and to make war on Mexico, though it cost them their existence as a people. In their practice, nations agree with Paley; but does any one think that Massachusetts does exactly what is right at the present crisis?
"A drab of state, a cloth-o'-silver slut,
To have her train borne up, and her soul trail in the dirt."



Practically speaking, the opponents to a reform in Massachusetts are not a hundred thousand politicians at the South, but a hundred thousand merchants and farmers here, who are more interested in commerce and agriculture than they are in humanity, and are not prepared to do justice to the slave and to Mexico, cost what it may. I quarrel not with far-off foes, but with those who, near at home, cooperate with, and do the bidding of those far away, and without whom the latter would be harmless. We are accustomed to say, that the mass of men are unprepared; but improvement is slow, because the few are not materially wiser or better than the many. It is not so important that many should be as good as you, as that there be some absolute goodness somewhere; for that will leaven the whole lump. There are thousands who are in opinion opposed to slavery and to the war, who yet in effect do nothing to put an end to them; who, esteeming themselves children of Washington and Franklin, sit down with their hands in their pockets, and say that they know not what to do, and do nothing; who even postpone the question of freedom to the question of free trade, and quietly read the prices-current along with the latest advices from Mexico, after dinner, and, it may be, fall asleep over them both. What is the price-current of an honest man and patriot today? They hesitate, and they regret, and sometimes they petition; but they do nothing in earnest and with effect. They will wait, well disposed, for others to remedy the evil, that they may no longer have it to regret. At most, they give only a cheap vote, and a feeble countenance and God-speed, to the right, as it goes by them. There are nine hundred and ninety-nine patrons of virtue to one virtuous man. But it is easier to deal with the real possessor of a thing than with the temporary guardian of it.
All voting is a sort of gaming, like checkers or backgammon, with a slight moral tinge to it, a playing with right and wrong, with moral questions; and betting naturally accompanies it. The character of the voters is not staked. I cast my vote, perchance, as I think right; but I am not vitally concerned that that right should prevail. I am willing to leave it to the majority. Its obligation, therefore, never exceeds that of expediency. Even voting for the right is doing nothing for it. It is only expressing to men feebly your desire that it should prevail. A wise man will not leave the right to the mercy of chance, nor wish it to prevail through the power of the majority. There is but little virtue in the action of masses of men. When the majority shall at length vote for the abolition of slavery, it will be because they are indifferent to slavery, or because there is but little slavery left to be abolished by their vote. They will then be the only slaves. Only his vote can hasten the abolition of slavery who asserts his own freedom by his vote.
I hear of a convention to be held at Baltimore, or elsewhere, for the selection of a candidate for the Presidency, made up chiefly of editors, and men who are politicians by profession; but I think, what is it to any independent, intelligent, and respectable man what decision they may come to? Shall we not have the advantage of his wisdom and honesty, nevertheless? Can we not count upon some independent votes? Are there not many individuals in the country who do not attend conventions? But no: I find that the respectable man, so called, has immediately drifted from his position, and despairs of his country, when his country has more reason to despair of him. He forthwith adopts one of the candidates thus selected as the only available one, thus proving that he is himself available for any purposes of the demagogue. His vote is of no more worth than that of any unprincipled foreigner or hireling native, who may have been bought. O for a man who is a man, and, as my neighbor says, has a bone in his back which you cannot pass your hand through! Our statistics are at fault: the population has been returned too large. How many men are there to a square thousand miles in this country? Hardly one. Does not America offer any inducement for men to settle here? The American has dwindled into an Odd Fellow-one who may be known by the development of his organ of gregariousness, and a manifest lack of intellect and cheerful self-reliance; whose first and chief concern, on coming into the world, is to see that the almshouses are in good repair; and, before yet he has lawfully donned the virile garb, to collect a fund for the support of the widows and orphans that may be; who, in short, ventures to live only by the aid of the Mutual Insurance company, which has promised to bury him decently.
It is not a man's duty, as a matter of course, to devote himself to the eradication of any, even the most enormous, wrong; he may still properly have other concerns to engage him; but it is his duty, at least, to wash his hands of it, and, if he gives it no thought longer, not to give it practically his support. If I devote myself to other pursuits and contemplations, I must first see, at least, that I do not pursue them sitting upon another man's shoulders. I must get off him first, that he may pursue his contemplations too. See what gross inconsistency is tolerated. I have heard some of my townsmen say, "I should like to have them order me out to help put down an insurrection of the slaves, or to march to Mexico;- see if I would go"; and yet these very men have each, directly by their allegiance, and so indirectly, at least, by their money, furnished a substitute. The soldier is applauded who refuses to serve in an unjust war by those who do not refuse to sustain the unjust government which makes the war; is applauded by those whose own act and authority he disregards and sets at naught; as if the state were penitent to that degree that it differed one to scourge it while it sinned, but not to that degree that it left off sinning for a moment. Thus, under the name of Order and Civil Government, we are all made at last to pay homage to and support our own meanness. After the first blush of sin comes its indifference; and from immoral it becomes, as it were, unmoral, and not quite unnecessary to that life which we have made.
The broadest and most prevalent error requires the most disinterested virtue to sustain it. The slight reproach to which the virtue of patriotism is commonly liable, the noble are most likely to incur. Those who, while they disapprove of the character and measures of a government, yield to it their allegiance and support are undoubtedly its most conscientious supporters, and so frequently the most serious obstacles to reform. Some are petitioning the State to dissolve the Union, to disregard the requisitions of the President. Why do they not dissolve it themselves- the union between themselves and the State- and refuse to pay their quota into its treasury? Do not they stand in the same relation to the State that the State does to the Union? And have not the same reasons prevented the State from resisting the Union which have prevented them from resisting the State?
How can a man be satisfied to entertain an opinion merely, and enjoy it? Is there any enjoyment in it, if his opinion is that he is aggrieved? If you are cheated out of a single dollar by your neighbor, you do not rest satisfied with knowing that you are cheated, or with saying that you are cheated, or even with petitioning him to pay you your due; but you take effectual steps at once to obtain the full amount, and see that you are never cheated again. Action from principle, the perception and the performance of right, changes things and relations; it is essentially revolutionary, and does not consist wholly with anything which was. It not only divides States and churches, it divides families; ay, it divides the individual, separating the diabolical in him from the divine.
Unjust laws exist: shall we be content to obey them, or shall we endeavor to amend them, and obey them until we have succeeded, or shall we transgress them at once? Men generally, under such a government as this, think that they ought to wait until they have persuaded the majority to alter them. They think that, if they should resist, the remedy would be worse than the evil. But it is the fault of the government itself that the remedy is worse than the evil. It makes it worse. Why is it not more apt to anticipate and provide for reform? Why does it not cherish its wise minority? Why does it cry and resist before it is hurt? Why does it not encourage its citizens to be on the alert to point out its faults, and do better than it would have them? Why does it always crucify Christ, and excommunicate Copernicus and Luther, and pronounce Washington and Franklin rebels?
One would think, that a deliberate and practical denial of its authority was the only offence never contemplated by government; else, why has it not assigned its definite, its suitable and proportionate, penalty? If a man who has no property refuses but once to earn nine shillings for the State, he is put in prison for a period unlimited by any law that I know, and determined only by the discretion of those who placed him there; but if he should steal ninety times nine shillings from the State, he is soon permitted to go at large again.
If the injustice is part of the necessary friction of the machine of government, let it go, let it go: perchance it will wear smooth- certainly the machine will wear out. If the injustice has a spring, or a pulley, or a rope, or a crank, exclusively for itself, then perhaps you may consider whether the remedy will not be worse than the evil; but if it is of such a nature that it requires you to be the agent of injustice to another, then, I say, break the law. Let your life be a counter-friction to stop the machine. What I have to do is to see, at any rate, that I do not lend myself to the wrong which I condemn.
As for adopting the ways which the State has provided for remedying the evil, I know not of such ways. They take too much time, and a man's life will be gone. I have other affairs to attend to. I came into this world, not chiefly to make this a good place to live in, but to live in it, be it good or bad. A man has not everything to do, but something; and because he cannot do everything, it is not necessary that he should do something wrong. It is not my business to be petitioning the Governor or the Legislature any more than it is theirs to petition me; and if they should not bear my petition, what should I do then? But in this case the State has provided no way: its very Constitution is the evil. This may seem to be harsh and stubborn and unconciliatory; but it is to treat with the utmost kindness and consideration the only spirit that can appreciate or deserves it. So is an change for the better, like birth and death, which convulse the body.
I do not hesitate to say, that those who call themselves Abolitionists should at once effectually withdraw their support, both in person and property, from the government of Massachusetts, and not wait till they constitute a majority of one, before they suffer the right to prevail through them. I think that it is enough if they have God on their side, without waiting for that other one. Moreover, any man more right than his neighbors constitutes a majority of one already.
I meet this American government, or its representative, the State government, directly, and face to face, once a year- no more- in the person of its tax-gatherer; this is the only mode in which a man situated as I am necessarily meets it; and it then says distinctly, Recognize me; and the simplest, the most effectual, and, in the present posture of affairs, the indispensablest mode of treating with it on this head, of expressing your little satisfaction with and love for it, is to deny it then. My civil neighbor, the tax-gatherer, is the very man I have to deal with- for it is, after all, with men and not with parchment that I quarrel- and he has voluntarily chosen to be an agent of the government. How shall he ever know well what he is and does as an officer of the government, or as a man, until he is obliged to consider whether he shall treat me, his neighbor, for whom he has respect, as a neighbor and well-disposed man, or as a maniac and disturber of the peace, and see if he can get over this obstruction to his neighborliness without a ruder and more impetuous thought or speech corresponding with his action. I know this well, that if one thousand, if one hundred, if ten men whom I could name- if ten honest men only- ay, if one HONEST man, in this State of Massachusetts, ceasing to hold slaves, were actually to withdraw from this copartnership, and be locked up in the county jail therefor, it would be the abolition of slavery in America. For it matters not how small the beginning may seem to be: what is once well done is done forever. But we love better to talk about it: that we say is our mission, Reform keeps many scores of newspapers in its service, but not one man. If my esteemed neighbor, the State's ambassador, who will devote his days to the settlement of the question of human rights in the Council Chamber, instead of being threatened with the prisons of Carolina, were to sit down the prisoner of Massachusetts, that State which is so anxious to foist the sin of slavery upon her sister- though at present she can discover only an act of inhospitality to be the ground of a quarrel with her- the Legislature would not wholly waive the subject the following winter.
Under a government which imprisons any unjustly, the true place for a just man is also a prison. The proper place today, the only place which Massachusetts has provided for her freer and less desponding spirits, is in her prisons, to be put out and locked out of the State by her own act, as they have already put themselves out by their principles. It is there that the fugitive slave, and the Mexican prisoner on parole, and the Indian come to plead the wrongs of his race should find them; on that separate, but more free and honorable, ground, where the State places those who are not with her, but against her- the only house in a slave State in which a free man can abide with honor. If any think that their influence would be lost there, and their voices no longer afflict the ear of the State, that they would not be as an enemy within its walls, they do not know by how much truth is stronger than error, nor how much more eloquently and effectively he can combat injustice who has experienced a little in his own person. Cast your whole vote, not a strip of paper merely, but your whole influence. A minority is powerless while it conforms to the majority; it is not even a minority then; but it is irresistible when it clogs by its whole weight. If the alternative is to keep all just men in prison, or give up war and slavery, the State will not hesitate which to choose. If a thousand men were not to pay their tax-bills this year, that would not be a violent and bloody measure, as it would be to pay them, and enable the State to commit violence and shed innocent blood. This is, in fact, the definition of a peaceable revolution, if any such is possible. If the tax-gatherer, or any other public officer, asks me, as one has done, "But what shall I do?" my answer is, "If you really wish to do anything, resign your office." When the subject has refused allegiance, and the officer has resigned his office, then the revolution is accomplished. But even suppose blood should flow. Is there not a sort of blood shed when the conscience is wounded? Through this wound a man's real manhood and immortality flow out, and he bleeds to an everlasting death. I see this blood flowing now.
I have contemplated the imprisonment of the offender, rather than the seizure of his goods- though both will serve the same purpose- because they who assert the purest right, and consequently are most dangerous to a corrupt State, commonly have not spent much time in accumulating property. To such the State renders comparatively small service, and a slight tax is wont to appear exorbitant, particularly if they are obliged to earn it by special labor with their hands. If there were one who lived wholly without the use of money, the State itself would hesitate to demand it of him. But the rich man- not to make any invidious comparison- is always sold to the institution which makes him rich. Absolutely speaking, the more money, the less virtue; for money comes between a man and his objects, and obtains them for him; and it was certainly no great virtue to obtain it. It puts to rest many questions which he would otherwise be taxed to answer; while the only new question which it puts is the hard but superfluous one, how to spend it. Thus his moral ground is taken from under his feet. The opportunities of living are diminished in proportion as what are called the "means" are increased. The best thing a man can do for his culture when he is rich is to endeavor to carry out those schemes which he entertained when he was poor. Christ answered the Herodians according to their condition. "Show me the tribute-money," said he;- and one took a penny out of his pocket;- if you use money which has the image of Caesar on it, and which he has made current and valuable, that is, if you are men of the State, and gladly enjoy the advantages of Caesar's government, then pay him back some of his own when he demands it. "Render therefore to Caesar that which is Caesar's, and to God those things which are God's"- leaving them no wiser than before as to which was which; for they did not wish to know.
When I converse with the freest of my neighbors, I perceive that, whatever they may say about the magnitude and seriousness of the question, and their regard for the public tranquillity, the long and the short of the matter is, that they cannot spare the protection of the existing government, and they dread the consequences to their property and families of disobedience to it. For my own part, I should not like to think that I ever rely on the protection of the State. But, if I deny the authority of the State when it presents its tax-bill, it will soon take and waste all my property, and so harass me and my children without end. This is hard. This makes it impossible for a man to live honestly, and at the same time comfortably, in outward respects. It will not be worth the while to accumulate property; that would be sure to go again. You must hire or squat somewhere, and raise but a small crop, and eat that soon. You must live within yourself, and depend upon yourself always tucked up and ready for a start, and not have many affairs. A man may grow rich in Turkey even, if he will be in all respects a good subject of the Turkish government. Confucius said: "If a state is governed by the principles of reason, poverty and misery are subjects of shame; if a state is not governed by the principles of reason, riches and honors are the subjects of shame." No: until I want the protection of Massachusetts to be extended to me in some distant Southern port, where my liberty is endangered, or until I am bent solely on building up an estate at home by peaceful enterprise, I can afford to refuse allegiance to Massachusetts, and her right to my property and life. It costs me less in every sense to incur the penalty of disobedience to the State than it would to obey. I should feel as if I were worth less in that case.
Some years ago, the State met me in behalf of the Church, and commanded me to pay a certain sum toward the support of a clergyman whose preaching my father attended, but never I myself. "Pay," it said, "or be locked up in the jail." I declined to pay. But, unfortunately, another man saw fit to pay it. I did not see why the schoolmaster should be taxed to support the priest, and not the priest the schoolmaster; for I was not the State's schoolmaster, but I supported myself by voluntary subscription. I did not see why the lyceum should not present its tax-bill, and have the State to back its demand, as well as the Church. However, at the request of the selectmen, I condescended to make some such statement as this in writing:- "Know all men by these presents, that I, Henry Thoreau, do not wish to be regarded as a member of any incorporated society which I have not joined." This I gave to the town clerk; and he has it. The State, having thus learned that I did not wish to be regarded as a member of that church, has never made a like demand on me since; though it said that it must adhere to its original presumption that time. If I had known how to name them, I should then have signed off in detail from all the societies which I never signed on to; but I did not know where to find a complete list.
I have paid no poll-tax for six years. I was put into a jail once on this account, for one night; and, as I stood considering the walls of solid stone, two or three feet thick, the door of wood and iron, a foot thick, and the iron grating which strained the light, I could not help being struck with the foolishness of that institution which treated me as if I were mere flesh and blood and bones, to be locked up. I wondered that it should have concluded at length that this was the best use it could put me to, and had never thought to avail itself of my services in some way. I saw that, if there was a wall of stone between me and my townsmen, there was a still more difficult one to climb or break through before they could get to be as free as I was. I did not for a moment feel confined, and the walls seemed a great waste of stone and mortar. I felt as if I alone of all my townsmen had paid my tax. They plainly did not know how to treat me, but behaved like persons who are underbred. In every threat and in every compliment there was a blunder; for they thought that my chief desire was to stand the other side of that stone wall. I could not but smile to see how industriously they locked the door on my meditations, which followed them out again without let or hindrance, and they were really all that was dangerous. As they could not reach me, they had resolved to punish my body; just as boys, if they cannot come at some person against whom they have a spite, will abuse his dog. I saw that the State was half-witted, that it was timid as a lone woman with her silver spoons, and that it did not know its friends from its foes, and I lost all my remaining respect for it, and pitied it.
Thus the State never intentionally confronts a man's sense, intellectual or moral, but only his body, his senses. It is not armed with superior wit or honesty, but with superior physical strength. I was not born to be forced. I will breathe after my own fashion. Let us see who is the strongest. What force has a multitude? They only can force me who obey a higher law than I. They force me to become like themselves. I do not hear of men being forced to have this way or that by masses of men. What sort of life were that to live? When I meet a government which says to me, "Your money or your life," why should I be in haste to give it my money? It may be in a great strait, and not know what to do: I cannot help that. It must help itself; do as I do. It is not worth the while to snivel about it. I am not responsible for the successful working of the machinery of society. I am not the son of the engineer. I perceive that, when an acorn and a chestnut fall side by side, the one does not remain inert to make way for the other, but both obey their own laws, and spring and grow and flourish as best they can, till one, perchance, overshadows and destroys the other. If a plant cannot live according to its nature, it dies; and so a man.
The night in prison was novel and interesting enough. The prisoners in their shirt-sleeves were enjoying a chat and the evening air in the doorway, when I entered. But the jailer said, "Come, boys, it is time to lock up"; and so they dispersed, and I heard the sound of their steps returning into the hollow apartments. My room-mate was introduced to me by the jailer as "a first-rate fellow and a clever man." When the door was locked, he showed me where to hang my hat, and how he managed matters there. The rooms were whitewashed once a month; and this one, at least, was the whitest, most simply furnished, and probably the neatest apartment in the town. He naturally wanted to know where I came from, and what brought me there; and, when I had told him, I asked him in my turn how he came there, presuming him to be an honest man, of course; and, as the world goes, I believe he was. "Why," said he, "they accuse me of burning a barn; but I never did it." As near as I could discover, he had probably gone to bed in a barn when drunk, and smoked his pipe there; and so a barn was burnt. He had the reputation of being a clever man, had been there some three months waiting for his trial to come on, and would have to wait as much longer; but he was quite domesticated and contented, since he got his board for nothing, and thought that he was well treated.
He occupied one window, and I the other; and I saw that if one stayed there long, his principal business would be to look out the window. I had soon read all the tracts that were left there, and examined where former prisoners had broken out, and where a grate had been sawed off, and heard the history of the various occupants of that room; for I found that even here there was a history and a gossip which never circulated beyond the walls of the jail. Probably this is the only house in the town where verses are composed, which are afterward printed in a circular form, but not published. I was shown quite a long list of verses which were composed by some young men who had been detected in an attempt to escape, who avenged themselves by singing them.
I pumped my fellow-prisoner as dry as I could, for fear I should never see him again; but at length he showed me which was my bed, and left me to blow out the lamp.
It was like travelling into a far country, such as I had never expected to behold, to lie there for one night. It seemed to me that I never had heard the town clock strike before, nor the evening sounds of the village; for we slept with the windows open, which were inside the grating. It was to see my native village in the light of the Middle Ages, and our Concord was turned into a Rhine stream, and visions of knights and castles passed before me. They were the voices of old burghers that I heard in the streets. I was an involuntary spectator and auditor of whatever was done and said in the kitchen of the adjacent village inn- a wholly new and rare experience to me. It was a closer view of my native town. I was fairly inside of it. I never had seen its institutions before. This is one of its peculiar institutions; for it is a shire town. I began to comprehend what its inhabitants were about.
In the morning, our breakfasts were put through the hole in the door, in small oblong-square tin pans, made to fit, and holding a pint of chocolate, with brown bread, and an iron spoon. When they called for the vessels again, I was green enough to return what bread I had left; but my comrade seized it, and said that I should lay that up for lunch or dinner. Soon after he was let out to work at haying in a neighboring field, whither he went every day, and would not be back till noon; so he bade me good-day, saying that he doubted if he should see me again.
When I came out of prison- for some one interfered, and paid that tax- I did not perceive that great changes had taken place on the common, such as he observed who went in a youth and emerged a tottering and gray-headed man; and yet a change had to my eyes come over the scene- the town, and State, and country- greater than any that mere time could effect. I saw yet more distinctly the State in which I lived. I saw to what extent the people among whom I lived could be trusted as good neighbors and friends; that their friendship was for summer weather only; that they did not greatly propose to do right; that they were a distinct race from me by their prejudices and superstitions, as the Chinamen and Malays are; that in their sacrifices to humanity they ran no risks, not even to their property; that after all they were not so noble but they treated the thief as he had treated them, and hoped, by a certain outward observance and a few prayers, and by walking in a particular straight though useless path from time to time, to save their souls. This may be to judge my neighbors harshly; for I believe that many of them are not aware that they have such an institution as the jail in their village.
It was formerly the custom in our village, when a poor debtor came out of jail, for his acquaintances to salute him, looking through their fingers, which were crossed to represent the grating of a jail window, "How do ye do?" My neighbors did not thus salute me, but first looked at me, and then at one another, as if I had returned from a long journey. I was put into jail as I was going to the shoemaker's to get a shoe which was mended. When I was let out the next morning, I proceeded to finish my errand, and, having put on my mended shoe, joined a huckleberry party, who were impatient to put themselves under my conduct; and in half an hour- for the horse was soon tackled- was in the midst of a huckleberry field, on one of our highest hills, two miles off, and then the State was nowhere to be seen.
This is the whole history of "My Prisons."
I have never declined paying the highway tax, because I am as desirous of being a good neighbor as I am of being a bad subject; and as for supporting schools, I am doing my part to educate my fellow-countrymen now. It is for no particular item in the tax-bill that I refuse to pay it. I simply wish to refuse allegiance to the State, to withdraw and stand aloof from it effectually. I do not care to trace the course of my dollar, if I could, till it buys a man or a musket to shoot one with- the dollar is innocent- but I am concerned to trace the effects of my allegiance. In fact, I quietly declare war with the State, after my fashion, though I will still make what use and get what advantage of her I can, as is usual in such cases.
If others pay the tax which is demanded of me, from a sympathy with the State, they do but what they have already done in their own case, or rather they abet injustice to a greater extent than the State requires. If they pay the tax from a mistaken interest in the individual taxed, to save his property, or prevent his going to jail, it is because they have not considered wisely how far they let their private feelings interfere with the public good.
This, then, is my position at present. But one cannot be too much on his guard in such a case, lest his action be biased by obstinacy or an undue regard for the opinions of men. Let him see that he does only what belongs to himself and to the hour.
I think sometimes, Why, this people mean well, they are only ignorant; they would do better if they knew how: why give your neighbors this pain to treat you as they are not inclined to? But I think again, This is no reason why I should do as they do, or permit others to suffer much greater pain of a different kind. Again, I sometimes say to myself, When many millions of men, without heat, without ill will, without personal feeling of any kind, demand of you a few shillings only, without the possibility, such is their constitution, of retracting or altering their present demand, and without the possibility, on your side, of appeal to any other millions, why expose yourself to this overwhelming brute force? You do not resist cold and hunger, the winds and the waves, thus obstinately; you quietly submit to a thousand similar necessities. You do not put your head into the fire. But just in proportion as I regard this as not wholly a brute force, but partly a human force, and consider that I have relations to those millions as to so many millions of men, and not of mere brute or inanimate things, I see that appeal is possible, first and instantaneously, from them to the Maker of them, and, secondly, from them to themselves. But if I put my head deliberately into the fire, there is no appeal to fire or to the Maker of fire, and I have only myself to blame. If I could convince myself that I have any right to be satisfied with men as they are, and to treat them accordingly, and not according, in some respects, to my requisitions and expectations of what they and I ought to be, then, like a good Mussulman and fatalist, I should endeavor to be satisfied with things as they are, and say it is the will of God. And, above all, there is this difference between resisting this and a purely brute or natural force, that I can resist this with some effect; but I cannot expect, like Orpheus, to change the nature of the rocks and trees and beasts.
I do not wish to quarrel with any man or nation. I do not wish to split hairs, to make fine distinctions, or set myself up as better than my neighbors. I seek rather, I may say, even an excuse for conforming to the laws of the land. I am but too ready to conform to them. Indeed, I have reason to suspect myself on this head; and each year, as the tax-gatherer comes round, I find myself disposed to review the acts and position of the general and State governments, and the spirit of the people, to discover a pretext for conformity.
"We must affect our country as our parents,
And if at any time we alienate
Our love or industry from doing it honor,
We must respect effects and teach the soul
Matter of conscience and religion,
And not desire of rule or benefit."



I believe that the State will soon be able to take all my work of this sort out of my hands, and then I shall be no better a patriot than my fellow-countrymen. Seen from a lower point of view, the Constitution, with all its faults, is very good; the law and the courts are very respectable; even this State and this American government are, in many respects, very admirable, and rare things, to be thankful for, such as a great many have described them; but seen from a point of view a little higher, they are what I have described them; seen from a higher still, and the highest, who shall say what they are, or that they are worth looking at or thinking of at all?
However, the government does not concern me much, and I shall bestow the fewest possible thoughts on it. It is not many moments that I live under a government, even in this world. If a man is thought-free, fancy-free, imagination-free, that which is not never for a long time appearing to be to him, unwise rulers or reformers cannot fatally interrupt him.
I know that most men think differently from myself; but those whose lives are by profession devoted to the study of these or kindred subjects content me as little as any. Statesmen and legislators, standing so completely within the institution, never distinctly and nakedly behold it. They speak of moving society, but have no resting-place without it. They may be men of a certain experience and discrimination, and have no doubt invented ingenious and even useful systems, for which we sincerely thank them; but all their wit and usefulness lie within certain not very wide limits. They are wont to forget that the world is not governed by policy and expediency. Webster never goes behind government, and so cannot speak with authority about it. His words are wisdom to those legislators who contemplate no essential reform in the existing government; but for thinkers, and those who legislate for all time, he never once glances at the subject. I know of those whose serene and wise speculations on this theme would soon reveal the limits of his mind's range and hospitality. Yet, compared with the cheap professions of most reformers, and the still cheaper wisdom and eloquence of politicians in general, his are almost the only sensible and valuable words, and we thank Heaven for him. Comparatively, he is always strong, original, and, above all, practical. Still, his quality is not wisdom, but prudence. The lawyer's truth is not Truth, but consistency or a consistent expediency. Truth is always in harmony with herself, and is not concerned chiefly to reveal the justice that may consist with wrong-doing. He well deserves to be called, as he has been called, the Defender of the Constitution. There are really no blows to be given by him but defensive ones. He is not a leader, but a follower. His leaders are the men of '87- "I have never made an effort," he says, "and never propose to make an effort; I have never countenanced an effort, and never mean to countenance an effort, to disturb the arrangement as originally made, by which the various States came into the Union." Still thinking of the sanction which the Constitution gives to slavery, he says, "Because it was a part of the original compact- let it stand." Notwithstanding his special acuteness and ability, he is unable to take a fact out of its merely political relations, and behold it as it lies absolutely to be disposed of by the intellect- what, for instance, it behooves a man to do here in America today with regard to slavery- but ventures, or is driven, to make some such desperate answer as the following, while professing to speak absolutely, and as a private man- from which what new and singular code of social duties might be inferred? "The manner," says he, "in which the governments of those States where slavery exists are to regulate it is for their own consideration, under their responsibility to their constituents, to the general laws of propriety, humanity, and justice, and to God. Associations formed elsewhere, springing from a feeling of humanity, or any other cause, have nothing whatever to do with it. They have never received any encouragement from me, and they never will."
They who know of no purer sources of truth, who have traced up its stream no higher, stand, and wisely stand, by the Bible and the Constitution, and drink at it there with reverence and humility; but they who behold where it comes trickling into this lake or that pool, gird up their loins once more, and continue their pilgrimage toward its fountain-head.
No man with a genius for legislation has appeared in America. They are rare in the history of the world. There are orators, politicians, and eloquent men, by the thousand; but the speaker has not yet opened his mouth to speak who is capable of settling the much-vexed questions of the day. We love eloquence for its own sake, and not for any truth which it may utter, or any heroism it may inspire. Our legislators have not yet learned the comparative value of free trade and of freedom, of union, and of rectitude, to a nation. They have no genius or talent for comparatively humble questions of taxation and finance, commerce and manufactures and agriculture. If we were left solely to the wordy wit of legislators in Congress for our guidance, uncorrected by the seasonable experience and the effectual complaints of the people, America would not long retain her rank among the nations. For eighteen hundred years, though perchance I have no right to say it, the New Testament has been written; yet where is the legislator who has wisdom and practical talent enough to avail himself of the light which it sheds on the science of legislation?
The authority of government, even such as I am willing to submit to- for I will cheerfully obey those who know and can do better than I, and in many things even those who neither know nor can do so well- is still an impure one: to be strictly just, it must have the sanction and consent of the governed. It can have no pure right over my person and property but what I concede to it. The progress from an absolute to a limited monarchy, from a limited monarchy to a democracy, is a progress toward a true respect for the individual. Even the Chinese philosopher was wise enough to regard the individual as the basis of the empire. Is a democracy, such as we know it, the last improvement possible in government? Is it not possible to take a step further towards recognizing and organizing the rights of man? There will never be a really free and enlightened State until the State comes to recognize the individual as a higher and independent power, from which all its own power and authority are derived, and treats him accordingly. I please myself with imagining a State at least which can afford to be just to all men, and to treat the individual with respect as a neighbor; which even would not think it inconsistent with its own repose if a few were to live aloof from it, not meddling with it, nor embraced by it, who fulfilled all the duties of neighbors and fellow-men. A State which bore this kind of fruit, and suffered it to drop off as fast as it ripened, would prepare the way for a still more perfect and glorious State, which also I have imagined, but not yet anywhere seen.
THE END